עדות אסיר בכלא מעשיהו

בקבוצות הראשונות שלי במדיטציה הייתי מאד סקפטי. הייתי בריכוז עצמי מאוד גבוה והמחשבות הבלתי פוסקות לא נתנו לי בכלל אופציה להיפתח לקבוצה. גם בעצם היותי בן אדם רציונלי, לא הצלחתי לעכל את הרעיון שכמה נשימות יכולות לעזור למצבי הנפשי ויכולות להרגיע את המחשבות הטורדניות, על מה יהיה, כמה יהיה וכמה רע מצבי. לאט לאט ניסיתי להיפתח לקבוצה. אמרתי לעצמי, אם כבר אני פה לפחות אנסה. בהתחלה הייתה השפעה קלה תוך כדי השיעור, היו רגיעות במחשבות והצלחתי לנקות את המוח. לאט לאט הרגיעה במוח גדלה, עד שהגעתי לשלב שבסוף הקבוצה נעלמו המחשבות הטורדניות. בזמן הקבוצה הגעתי לשלב של רגיעה והצלחתי לנתק את עצמי ולהתרכז רק בעכשיו, בנשימות ובשלווה.

משם התחלתי לאמץ את השיטות שלמדתי בכול מיני מקומות שהיה לי קשה להתמודד איתם. בנסיעות לבית המשפט. בהמתנות בכלובים ובמצבים שקשה לי להירדם. בנסיעות זה הכי עזר לי. לפני משפט, כשהרגשתי מחשבות מאוד חזקות ובלתי פוסקות, הנשימות אפילו תוך כדי הליכה עזרו לי המון.

עצור בבית המעצר במגרש הרוסים

אשתי באה לאחר שלא התראינו הרבה זמן. היא הביאה אוכל וכיבוד. חיכיתי מאוד לביקור.

אבל כבר בהתחלה היא אמרה מילה וישר עלה לי הדם לראש. ידעתי שהביקור נגמר עוד לפני שהתחיל.

ואז נזכרתי לנשום שלוש נשימות. נשמתי פנימה והחוצה כמה נשימות.

הכול השתנה, לא התפרצתי והיתה שיחה טובה. זה היה ביקור מוצלח מאוד.

עדות אסיר מכלא מעשיהו

השעה עם המתנדב נתנה לי כלי משמעותי מאוד בתקופת מאסרי. כלי לאזן את הלחצים, התחושות והמחשבות שתוססות אצלי בתקופת המאסר. כל יום עם הזריחה תרגלתי את מה שלמדנו במפגש השבועי, והיישום של זה נתן לי מקום בו נשארתי נוכח במציאות וקיבלתי "צלחת של שקט" שהיתה לי לארוחת הבוקר האמיתית שלי כאן. הסדנא עוזרת מאוד בעניין של שליטה שהוא פקטור משמעותי במה שהביא אותי לכאן, חוסר שליטה, אבל גם ימנע ממני לשוב לכאן ולחזור לחיים נורמטיביים

עדות אסיר בכלא ניצן

מדיטציה זה לראות ולדעת איך אנחנו חושבים. ואם אנחנו יכולים לראות את המחשבה שלנו זה יכול לגרום לנו להקלה.
אנחנו תמיד חושבים על העבר ועל העתיד. חשוב שנוכל לשבת או לעצור לפעמים ולראות איך אנחנו חושבים. כי מהמחשבה באה תגובה מילולית או פיזית, תגובה עדינה או אגרסיבית. התגובה שלנו היא לרוב לאנשים הסובבים אותנו: משפחה, חברים, לחברה בכלל.
מהמחשבות שלנו יש תגובה לעצמנו. המחשבה שלי נותנת לי להיות עצבני ולסבול או להיות שמח ולרצות עוד. ואם אני יודע שזו רק מחשבה, ויכול להיות שאני יצרתי סיפור שהוא בכלל לא נכון, המצאה שלי, והסיפור האמיתי הוא אחר לגמרי.
אם אנחנו מיישמים את המדיטציה בפועל בחיי היום יום, אז אנחנו יכולים בהתחלה לראות איך אנחנו חושבים ולא שופטים את הדברים, לטוב ולרע ונותנים ציונים.
לגבי התגובה – לחשוב עליה בשני היבטים שונים ולראות לפני התגובה את התוצאה, ואז לבחור את התגובה הנכונה וההגיונית.
טבעי מאד שאנחנו סובלים לפעמים, אבל כשאנחנו מקבלים גם את הסבל, אז זה לפחות עושה אותו עצמו יותר קל

עדות אסיר בכלא מעשיהו

המדיטציה הינה עבורי הזדמנות להתבונן בתודעה שלי. אני שם לב לדברים שלא הבחנתי בהם קודם לכן, כמו למשל, שמחשבותיי לעיתים סוערות יותר ביחס לתקופה שלפני התרגול. עם הזמן הבנתי שאני מודע יותר לרעש שבעצם תמיד היה במחשבותי.
אני רואה שהמחשבות הינן קופצניות וחוזרות ושבות, גם כאשר אני בשאיפה לחזור להיות מודע לנשימה ומחובר לרגע ההווה. כאילו הן מנהלות אותי ושולטות בי, אלא אם אני מודע לכך שמדובר רק בחשיבה, וכי הן אינן מגדירות את מי שאני.
למדתי כי בין אם אני נצמד לטוב או דוחה את מה שנתפס ונחווה כרע בעיניי, הדבר גורם לי לסבל רב יותר. ועוד, כי מאחר ובעולם הכול ארעי ובר-חלוף, לא הטוב ולא הרע יישארו קבועים.
כל חיי תכננתי ליצור מציאות שברגע שאגע בה היא זו שתקנה לי הביטחון המיוחל. היום אני יודע שהתקווה שהמציאות תהיה שונה מעכשיו, והמציאות ה"חדשה" היא זו שתעניק לי את תחושת האושר והשמחה, הינה אשלייתית. היא אינה מולידה אלא מתח, חרדה, פחד ואי נוחות. היום אני מתאמן להיות רגוע יותר לנוכח כל מציאות באשר היא. היום אני יודע שלא אוכל ליטול מהחוויה הפרטית שלי בחיים הללו את עוקץ הסבל, אך כן אוכל להחליט לגבי מידת האומללות שלי.
נחשפתי לכך שתוכן מחשבותי אינו סלחני כלפי עצמי, אפילו להיפך – קיימת בי נטייה להחמיר עם עצמי, לשפוט את עצמי ומחשבות של: "אתה צריך…." פוקדות אותי פעמים רבות. קודם לכן לא הייתי מודע לתוכן המחשבות הללו, שמעידות על כך שאני לא מעריך את עצמי, לא אוהב את עצמי וכי אם כך, איך אוכל לאהוב את האחר? לראות את האחר? ושלא לדבר על כך שמחשבות על "צריך" מופנות גם כלפי אנשים אחרים. כאילו שהאפשרות שלי הינה היחידה שקיימת בעולם, וכאילו אני במרכז העולם. מהמקום הזה אני גם רואה יותר את סבלם של אנשים אחרים, גם אלה שזרים לי לחלוטין, ומכאן מתעוררת בי חמלה עצמית וגם כלפי חוץ

עדות אסיר בכלא מעשיהו

המדיטציה נתנה לי הרבה מאוד. זה גם רוגע, קבלת ביטחון עצמי, להיות בטוח ביכולת שלי. להיות סובלני לסביבה שלי, דבר מאוד חשוב בבית הסוהר. כל פעם שאני מרגיש מתח, פחד, לחץ נפשי – אני יושב על המיטה, עוצם עיניים ועושה מדיטציה.
אני מחפש את הדברים הקטנים שלא בסדר בי, כמו חולצה עם חורים, וכל פעם שאני מוצא חור שמפריע לי להיות בשלום עם הסביבה, אני "תופר" אותו וממשיך הלאה.
האישיות של בן האדם מורכבת לא רק מהתכונות שלו אלא גם מהמחשבות שלו. כאשר המחשבות שלי בשליטה אני מתקן אותן. אני משנה את האישיות שלי ואני ממשיך להתקרב לאושר.
ידוע מזמן שתחילתן של הטעויות של האדם אלו המחשבות. המחשבות מתבטאות במילים, ואחר כך, כמה שזה עצוב, מתבטאות המחשבות במעשים.
אני מתרגל יותר משנה התבוננות בעצמי בבית הסוהר – מה שנקרא מדיטציה. הכלי שצריך להתבוננות הוא סבלנות. אני מתבונן בעצמי, בונה את עצמי ומנסה להיות גאה בעצמי

עדות אסיר בכלא כרמל

אני חבר בקבוצת מדיטציה. מעולם לא היה לי ניסיון או מושג מה הדבר הזה. לי אישית זה עושה טוב. מי שנכנס לקבוצה כזאת זאת הזדמנות.
כשאני מתרכז זה עושה לי טוב, זה מחבר אותי למציאות שלי ומחבר אותי לאנשים שאני אוהב.
היום, לאחר כמה חודשים שאני משתתף, אני מרגיש שנעשה אצלי שינוי: סבלנות, שלווה. יש לי היום המון רוגע ואני מצליח לעשות דברים שפעם לא יכולתי. היום אני עושה מדיטציה כול בוקר וטוב לי. אני מתפלל שיצטרפו עוד חברים לקבוצות כאלה.
מי ייתן ואוכל להשפיע על האחר, מי ייתן ואמשיך להרגיש כך טוב

עדות אסיר בכלא מעשיהו

בזמן המדיטציה אני רואה את התמונה יותר ברורה, ומבין את מה שאני מרגיש בצורה נכונה וברורה.
אני בן אדם שסבל המון בחיים שלו מהאנשים הכי קרובים אליו. כשהייתי ילד לא היה לי האומץ להגיב להם. כשהתבגרתי, ברגע שאני עם אנשים מסוימים ומרגיש שרוצים לפגוע בי, אני מתפרץ ורואה אותם בדמותם של האנשים שפגעו בי, בלי לחשוב אם הם הבעיה שלי באמת.
היום כשהקצין התורן נכנס באמצע המדיטציה ועשה הרבה רעש, זה עצבן אותי. פעם הייתי מגיב מיד, פועל, מבטא את העצבים שלי. היום נשארתי לשבת ואחרי חצי דקה הוא יצא ואני חזרתי לשקט שלי. עכשיו, ברגע הזה אין עצבנות, זה נגמר מזמן.
אני ממש אוהב את הקבוצה הזאת. היא עוזרת לי להיות שלו, סבלני, רגוע, לבדוק דברים

עדות אסיר מכלא שקמה

מיום שהתחלתי להגיע לפגישות אני מתרגל בעצמי. במיטה לפני השינה, במהלך היום, בשהותי בגינת הירק, בשעות הפנאי. למדתי כי ההתבוננות הפנימית אפשרית. היא ניתנת ליישום. רק אם רוצים. הסדר שאפשר לעשות במחשבות מביא מרגוע לנפש. ההרפיה שהגוף חווה יחד עם השליטה שלי במוח שלי והנשימות הקצובות. הכול הפך להיות חלק אינטגרלי מחיי כאן בכלא.
אבקש לציין כי מספר פעמים רב, כאשר הייתי נסער, מדוכדך, בקונפליקט או עצבני ידעתי להרפות. ידעתי לעצור, להירגע, לסדר את קצב הנשימה ולהכניס אוויר וחמצן לתוכי. הרגשתי התרחבות. סילקתי מעלי כל מחשבה טורדנית. התרכזתי בכאן ועכשיו. ידעתי לצאת אחר. רגוע, שליו, שקול, חושב.
כן, אני לומד לאהוב את עצמי. אני מבין שלהצטער שהגעתי למצב המסוים זה נכון. זו הכרה בדברים השליליים שבי. ביקשתי סליחה מעצמי כי בעצם הגוף לא שלי. הרעדתי את הילד שבי, את האני שלי. אמירת התודה היא מילת חובה. מעין חתימה של התהליך. מעין אמירה שאני אחזור לתהליך ואשתמש בו עוד פעמים רבות. מכיוון שאין זה מובן מאליו, אז תודה היא מילת הערכה קטנה למה שקיבלתי על עצמי. להשתנות. אכן זה קורה

עדות אסיר בכלא רימונים

אני ישן בחדר עם עוד אסיר שתמיד מגביר את העוצמה של הטלוויזיה, ואני תמיד אומר לו להנמיך. המאבק הזה חוזר על עצמו כל יום. בשבוע האחרון, כבר פחות שמעתי את הקול של הטלוויזיה, ולא חשתי צורך לבקש ממנו להנמיך