רציתי לשתף באירוע מרגש שהיה בקבוצת האסירים בכלא לפני מספר מפגשים, כאשר אחד האסירים הנחה את המדיטציה.
ד. החל להשתתף בקבוצה מהרגע שהוקמה. בתחילה הוא היה שקט, ולא שיתף דבר. אולם הוא היה מקפיד להגיע לקבוצה ולתרגל איתנו ועם הזמן נפתח מעט.
לאחר תקופה הפסיק להגיע. לפני שהייתי נכנס לחדר התרגול הייתי נוהג לעשות סיבוב במחלקה להגיד שלום לכולם, כשהייתי רואה אותו הייתי מעודד אותו להצטרף אך הוא היה מסרב. לאחר תקופה חזר למפגש, ובסוף המפגש אמר, ששכח כמה התרגול עושה לו טוב, ובעצם דווקא כשהכי לא רוצים לתרגל ולהשתתף בקבוצה זה הזמן שהכי נחוץ להגיע. הוא החל להגיע שוב באופן קבוע, לשתף אותנו יותר ויותר, ולתרגל במסירות.
במשך כל התקופה שהנחתי מדיטציה בכלא הקפדתי להסתכל על האסירים המתרגלים בעין שמחזיקה את הידיעה שכל אחד מהם יכול להיות בעתיד מורה שלי. אני רוצה לתת לאסירים מקום לא רק לתרגל אלא גם להחזיק את הקבוצה, להעביר מדיטציה בעצמם. להיות במקום חזק, של נתינה.
כתבתי הנחיות למדיטציה וחלקתי להם, כדי שיוכלו לתרגל גם כשאיני עמם. בכל מפגש עודדתי מתרגל אחר להנחות מדיטציה אחת בפגישה. רוב הזמן הם אפילו לא נעזרו בדף. סכמתי עם מנהלת המחלקה, בעידוד חברי הקבוצה ומתוך רצון שעלה אצלם, שיהיה להם זמן קבוע בלו"ז פעמיים בשבוע לתרגל בקבוצה כשאני לא שם.
אחרי חצי שנה עזבתי כי עברתי לעיר אחרת, והמתנדב שהחליף אותי סיפר:
כאמור, ד. הוא אחד המתרגלים הקבועים והדומיננטיים בקבוצה, והיה מרגש לקרוא על התהליך שעבר נוכח הקשיים בתחילת התרגול.
במפגש ה"חפיפה" ביני לבין המתנדב שהתחיל את הקבוצה, הקבוצה שיתפה כי במהלך המפגשים האסירים היו מעבירים חלק מתרגול המדיטציות.
במשך מספר מפגשים הייתי שב ומציע למשתתפים להנחות בעצמם את המדיטציה, אולם ניכר כי הם לא חשו בנוח, ולפיכך לא לחצתי.
לאחר שהעמיקה ההיכרות בינינו, באחד המפגשים ד. אמר שיהיה מעוניין להנחות בשבוע הבא.
למפגש זה הוא הגיע עם דף ההנחיות למדיטציה, והנחה את המדיטציה באופן מקצועי ובטוח,
לאחר מכן ד. קיבל פידבקים טובים מאוד מחברי הקבוצה וממני,
וניכר כי זו היתה חוויה משמעותית ומעצימה עבורו